צלם בהיכל: חשיפת המנגנון שהשתלט על יהדות בודפשט

הסרת הלוט – הפרצוף האמיתי של מנגנון חב"ד-הונגריה

הקדמה:

העולם היהודי מוצף בשנים האחרונות בשמועות מקוטעות והדלפות על הנעשה בבודפשט. רבים נוטים לראות באירועים כעוד "סכסוך קהילתי" או מחלוקת פנימית, אך המציאות חמורה בהרבה. סדרת כתבות זו נועדה להסיר את הלוט מעל המנגנון המכונה EMIH ולחשוף את הפרצוף האמיתי המסתתר מאחורי מערך יחסי הציבור המשומן שלו.

ארבעת הפרקים שלפניכם הם רק קצה הקרחון. גם כרכים שלמים לא יספיקו כדי להכיל את מלוא מסכת המעשים; כל פרט שצף ועולה בתחקיר זה מזעזע מקודמו, וחושף תהום של עושק ורמייה. אנו מביאים כאן את העובדות כפי שהן, במטרה אחת: להציל עשוק מיד עושקו ולהציב תמרור אזהרה ברור בפני הציבור.

חשוב להבין: כשנחשף גודלו של השקר, המסקנות המעשיות מתבקשות מאליהן. מי שבוחר להתנהל בדורסנות כזו כלפי מורשת אבות וקהילה קדושה, מעיד על עצמו שאין לראות בו בר-סמכא לשום עניין שבקדושה. ממילא, כל מערך הכשרות, המקוואות והעירובין שלו נשען על יסודות רעועים של חוסר אמינות, וכן כל מגע עסקי עמם דורש זהירות מופלגת.

אנו מביאים לכם את מה שניתן לחשוף כעת – מהבובנאי העומד בראש ועד לאחרון "שכירי החרב" בשטח. הגיע הזמן שהציבור יפסיק להביט בבניינים המוארים ויתחיל להבין מה באמת קורה בתוך החדרים הסגורים.

וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו.

פרק 1: הבובנאי של בודפשט והמצוד אחר 150 שנות יוקרה

בודפשט, תשפ"א. ברחובות הרובע היהודי ההיסטורי של בודפשט, הכל נראה כרגיל. אבל מאחורי הקלעים, בחדרי הישיבות של ארגון ה-EMIH (חב"ד הונגריה), נרקמה תוכנית שהייתה אמורה לשנות את פני יהדות אירופה. בראש הארגון עומד שלמה כובש, 'בעל תשובה' שצמח בערוגות הניאולוגים המנותקות מן היהדות הצרופה, והפך לאיש דת כריזמטי עם כישרון פוליטי נדיר וקשר אישי קרוב לצמרת ממשל אורבן.

כובש בנה אימפריה. בתוך פחות משני עשורים, הוא הפך את EMIH לגוף העשיר והמשפיע ביותר בהונגריה, תוך שהוא נהנה מתקציבי עתק ממשלתיים. אך לאימפריה שלו, כמו לו עצמו וחביריו "בעלי התשובה" למיניהם, היה חסר דבר אחד שאי אפשר לקנות בכסף: שורשים.

הבעיה: כסף יש, היסטוריה אין

בעוד ש-EMIH נתפסה כתנועה "חדשה" ומיובאת, הקהילה האורתודוקסית האוטונומית (MAOIH) החזיקה בתואר המכובד של "שומרת הגחלת". עם היסטוריה של 150 שנה, רשת של בתי כנסת עתיקים, מוסדות חינוך, ויוקרה בינלאומית שאין לה תחליף, ה-MAOIH הייתה הדבר האמיתי. עבור שלמה כובש ואנשי חב"ד, הקהילה הזו לא הייתה רק שכן – היא הייתה היעד.

האסטרטגיה: השתלטות עוינת בשיטת "הצל"

שלמה כובש הוא אמן של אסטרטגיה. הוא ידע שפריצה חזיתית לקהילה האורתודוקסית תעורר התנגדות עולמית. לכן, הוא בחר בשיטת "הבובנאי":

1. הצבת בובות בחזית: הוא לא רשם את שמו על שום מסמך של הקהילה האורתודוקסית. במקום זאת, הוא הציב אנשי אמונו, ובראשם גיסו, שמואל אויריכמן.

2. פיתוי כלכלי: כובש זיהה שהקהילה האורתודוקסית סובלת מקשיים כלכליים. הוא הציע "עזרה" ו"שיתוף פעולה", שהתבררו מהר מאוד כחיבוק דב.

3. הקשר השלטוני: הוא רתם את ידידיו בממשלה, ובראשם סגן ראש הממשלה ז'ולט שמיאן, כדי לוודא שכל צעד "משפטי" שיעשה יקבל גיבוי מהמדינה, גם אם הוא נוגד את תקנון הקהילה או את ההלכה.

השלל: נדל"ן וקצבאות "הזהב"

המניע מאחורי המרדף של כובש וחביריו לא היה רק רוחני.. ה-MAOIH מחזיקה בנכסים בשווי מיליארדי פורנטים:

* מתחם קזינצי: קומפלקס בניינים יקר ערך בלב אזור התיירות המבוקש ביותר בבודפשט.

* קצבאות הפיצויים (Örökjáradék): סכומים שנתיים אדירים שהמדינה משלמת לקהילות מוכרות על רכוש שהוחרם בשואה.

כובש הבין שאם יצליח "לבלוע" את האורתודוקסיה, הוא לא רק יכפיל את הונו, אלא גם יחסל את המתחרה האחרון שלו על תואר "המייצג של יהדות הונגריה". הוא לא רצה לאחד קהילות; הוא רצה למחוק את העצמאות של האורתודוקסיה ולהפוך אותה לסניף של האימפריה הפוליטית שלו.

הוא היה הרוח החיה, המתכנן והמוציא לפועל, בזמן שהוא מקפיד להישאר בצל. אבל כפי שנראה בפרקים הבאים, העקבות שהשאיר בדרך ל"שוד קזינצי" היו ברורים מדי מכדי להסתירם.

_______

נספח ויזואלי לפרק 1: תמונת הבגידה – הרב, הקרדינל והשורשים של האסון

כדי להבין איך צמח המנגנון הדורסני של שלמה כובש, חובה להביט בדמות שעיצבה אותו בצלמה ובדמותה: ברוך אוברלנדר.

אוברלנדר אינו דמות שולית; הוא חסיד פאפא לשעבר, שגדל בלב המסורת השמרנית והשורשית ביותר. עד היום, יהודים בוויליאמסבורג מצקצקים בשפתיהם בצער ובחלחלה כשנזכרים בעגמת הנפש הנוראה שנגרמה לאב"ד פאפא המנוח זצ"ל, כאשר הגיעה השמועה המרה שברוך בגד במורשת רבותיו והפך לחב"דניק. בגידתו של אוברלנדר לא הייתה רק אישית, היא הייתה יריית הפתיחה לשיבוש הסדר הדתי בהונגריה כולה.

בתמונה: פוסטר רשמי לכנס "Berésit" (בראשית) של ה-EMIH. מצד שמאל, הקרדינל ארדו פטר (Erdő Péter). מצד ימין, ברוך אוברלנדר.

עבור כל יהודי שומר מצוות, המראה הזה מזעזע: רב חב"די, המציג עצמו כממשיך האורתודוקסיה, יושב כשווה בין שווים במיזם משותף עם צמרת הכנסייה. אוברלנדר הוא "הנחש הערמומי" של הסיפור – הוא פועל בצל, נזהר שלא להתבזות בפרהסיה כמו אויריכמן למשל, אך כתלמידו כובש, הוא משחרר תמיכה שקטה ומתוחכמת בגזילה כאילו הייתה דבר המובן מאליו.

פסקיו המקילים, תמיכתו הסמויה במהלכי השלטון והנכונות שלו לשבת עם בכירי הכנסייה, הם אלו שסיפקו את ה"הכשר" המוסרי לתלמידו, שלמה כובש. בגידתו במורשת פאפא הייתה רק המבוא לבגידתו בקהילה האורתודוקסית של בודפשט.

מעלליו של אוברלנדר, פסקיו והתנהלותו בצל, ראויים לכתבה נפרדת שתבוא בהמשך. אך כנספח לפרק זה, התמונה הזו אומרת הכל: מי שבגד ברבותיו בוויליאמסבורג, לא יהסס לגזול את מורשת אבותיו בבודפשט.

בפרק הבא (פרק 2) נצלול לתוך "מבצע עובדי המשחטה" – איך חב"ד הביאו את האנשים שלהם כדי להשתלט על ההצבעות:

פרק 2: "שכירי החרב" והפוטש הדיגיטלי

אם הפרק הראשון עסק במניעים של שלמה כובש, הפרק השני חושף את המנגנון הטכני של ה"שוד". כדי להשתלט על קהילה עם תקנון קשוח ומסורת של 150 שנה, כובש ואויריכמן היו זקוקים ליותר מאשר סתם נאומים; הם היו זקוקים למספרים, והם נוצרו יש מאין.

"הסוס הטרויאני": ייבוא מצביעים מהמשחטה

במהלך שנת 2021 ו-2022, החלה תופעה מוזרה ברישומי הקהילה האורתודוקסית (MAOIH). עשרות אנשים חדשים הגישו בקשות להצטרף כחברים בעלי זכות הצבעה. בקהילה מסורתית ושמרנית, תהליך כזה אורך זמן ובדיקה מעמיקה, אך כאן הכל רץ במסלול מהיר בחסות ההנהלה שנכנעה ללחציהם של אנשי חב"ד.

התחקיר חושף נתון מדהים: רובם המכריע של ה"חברים" החדשים היו עובדים זרים – שוחטים ומשגיחים, רבים מהם ממוצא מזרחי או ישראלי – המועסקים במשחטת "צ'נגלה" (Csengele). המשחטה נמצאת בבעלות ישירה של ארגון ה-EMIH של שלמה כובש ומנוהלת על ידי גיסו, שמואל אויריכמן.

לא מדובר בטעות סטטיסטית: מדובר ביהודים שרובם - אלו שידוע מי הם - אינם אשכנזים, אינם דוברי הונגרית, ואין להם שום זיקה אתנית או דתית למורשת האשכנזית-הונגרית של בודפשט. האנשים הללו, שחלקם כלל לא מחזיקים באזרחות הונגרית ומעולם לא התפללו בבית הכנסת בקזינצי, הפכו בן לילה ל"קול המכריע" של הקהילה. הם היו "שכירי חרב" של קולות, שכל הקשר שלהם למקום הוא תלוש השכר שהם מקבלים מהגיס של כובש.

הפוטש הדיגיטלי: דמוקרטיה ב"השתק"

השיא הגיע בפברואר 2023, באסיפה כללית גורלית שנערכה באופן מקוון (בתוכנת Zoom). כאן, ה"רוב" המלאכותי שיוצר במשחטה שימש ככלי הנשק הסופי:

* המצלמות הכבויות: רוב המשתתפים באסיפה הופיעו עם מצלמות כבויות. איש לא יכול היה לאמת אם האדם שמאחורי המסך הוא אכן חבר קהילה, או פשוט שם ברשימה שנועד לספק קול בהצבעה. החברים המקוריים שביקשו לזהות את המצביעים נתקלו בסירוב מוחלט.

* ה"מיוט" (Mute) ככלי פוליטי: ברגע שבו החלו רבנים ותיקים וחברי קהילה שורשיים למחות על חוקיות האסיפה ולשאול מי הם האנשים החדשים, המארגנים (אנשי חב"ד ועושי דברם) פשוט השתיקו את המיקרופונים של כולם. הדיאלוג מת, וההצבעה הפכה להצגה של איש אחד.

* זיוף חותמות: רוברט דויטש, הנשיא לשעבר שפתח להם את הדלת ואז נזרק על ידם, חשף מאוחר יותר כי אנשי כובש השתמשו בחותמת מזויפת של הקהילה כדי להעניק תוקף חוקי למסמכים שהוגשו לממשלה.

התוצאה: הדחה כפולה ב-24 שעות

בעזרת ה"אצבעות" של עובדי המשחטה וכפתור ה-Mute, הדיח הרוב המלאכותי את ההנהגה הישנה. בציניות מוחלטת, הם הדיחו אפילו את דויטש ברגע שהפסיק להיות נוח, והציבו במקומו את גאבור קסלר – אדם שעד ימים ספורים לפני כן היה בכלל חבר בקהילה הניאולוגית (המתחרה), אך הובא כ"קבלן ביצוע" נאמן למשימה של כובש.

זה לא היה "איחוד קהילות" מרצון. זה היה Einstand – בריונות אלימה שבה החזק משתמש בכלים דמוקרטיים מעוותים כדי לשדוד את החלש.

---

נספח ויזואלי לפרק 2: משחטת הקולות – השילוש הלא-קדוש בצ'נגלה

בתמונה שלפנינו, מטקס הפתיחה של משחטת "Quality Poultry" בצ'נגלה בשנת תשע"ז ניתן לראות את התשתית להשתלטות העתידית נבנית לנגד העיניים. כאן מתועד "השילוש הלא-קדוש": ברוך אוברלנדר (המנטור מהצללים), שלמה כובש (הפנים הפוליטיות) ושמואל אויריכמן (קבלן הביצוע והמנהל בפועל).

סביבם ניצבים בכירי ממשל אורבן, השותפים הטבעיים למיזמים הכלכליים-פוליטיים של EMIH, ולצדם אישים המעניקים "הכשר" מטעם גורמים ציוניים – כאלו שהציבור החרדי אינו מכיר בסמכותם, אך עבור חב"ד בבודפשט, כל דמות עם תואר היא כלי להשגת לגיטימציה.

למה התמונה הזו קריטית לתחקיר?

משחטת צ'נגלה אינה רק מיזם כלכלי לייצור בשר כשר; היא המקום שבו גויסו ה"חברים" החדשים של הקהילה האורתודוקסית. רבים מעובדי המשחטה הזו – שוחטים ומשגיחים המועסקים על ידי אויריכמן – הם אלו ש"ייובאו" לרשימות החברים של ה-MAOIH כדי לספק את הרוב המלאכותי ביום הפקודה.

כאן נחתם הקשר הגורלי: הממשלה סיפקה את התקציבים והגיבוי, המשחטה סיפקה את "כוח האדם" להצבעות, והשילוש של אוברלנדר-כובש-אויריכמן ניצח על המקהלה. התמונה הזו מוכיחה שהתוכנית להשתלט על נכסי הקהילה האורתודוקסית נרקמה שנים לפני הפריצה לקזינצי – היא החלה בסרט שנגזר כאן, בלב המשחטה.

בפרק הבא (פרק 3) נחשוף איך השלטון ההונגרי הפך לשותף לדבר עבירה, תוך התעלמות מוחלטת מהזעקה של גדולי הרבנים בעולם.

פרק 3: הברית הלא-קדושה: אופוס דאי, הון ושלטון

בעוד הקהילה האורתודוקסית המקורית (MAOIH) נלחמת על נפשה, נרקמה מעל ראשה עסקה אפלה. זהו הסיפור על האופן שבו משרד סגן ראש הממשלה הפך לזרוע המבצעת של אויריכמן כובש וחבריהם, תוך רמיסה של החוק ההונגרי ושל כבוד התורה גם יחד.

1. הלוביסט של הותיקן בשירות ה"פוטש"

האיש החזק מאחורי האישורים הממשלתיים הוא ז'ולט סמיאן, סגן ראש הממשלה. סמיאן אינו רק פוליטיקאי; הוא נחשב לאחד הנציגים המובהקים של זרמים נוצריים קיצוניים בהונגריה, ויש המתארים אותו כסוכן השפעה של ה"אופוס דאי" (Opus Dei) – מסדר קתולי חשאי ורב עוצמה. 

עבור סמיאן, שלמה כובש הוא "היהודי השימושי". בנאומים מעוררי חלחלה עבור כל יהודי אורתודוקסי, כובש הכריז שהיהדות והנצרות הן "דת וחצי", ושהיהדות זקוקה לנצרות כדי להתקיים. האידיאולוגיה הזו, שקרובה יותר לנצרות מאשר להלכה, היא הדבק שחיבר בין סמיאן לכובש: סמיאן מספק את כוח המשטרה והחוק, וכובש מספק לגיטימציה יהודית לממשלה לאומנית.

2. המלכודת: הרעבה מכוונת וסחיטה

התחקיר חושף את השיטה המאפיונרית שבה פעל המנגנון:

* סגירת הברז: הממשלה, בתיאום עם כובש, עצרה את העברת כספי ה"רנטה" (Örökjáradék) – קצבאות הפיצויים שמגיעות לקהילה על רכוש שהוחרם בשואה. 

* האולטימטום: כשהקהילה האורתודוקסית הגיעה לסף רעב ולא יכלה לשלם משכורות, כובש הניח את האולטימטום על השולחן: "תרצו כסף? תסכימו למיזוג". זה לא היה משא ומתן; זו הייתה סחיטה באיומים בחסות סגן ראש הממשלה.

* המכבסה הממשלתית: פורייש זולטן, "המוציא לפועל" של סמיאן, דחה בבוז את בקשות ההכרה של ההנהגה האורתודוקסית הנבחרת, ואישר תוך דקות את המסמכים המזויפים של כובש וגיסו, אויריכמן.

3. יורקים בפרצופם של גדולי הרבנים ובתי הדין

כאן נחשפת החוצפה שאין לה תקדים. שלמה כובש, המציג עצמו כ"רב", בחר להתעלם באופן מופגן מהסמכויות ההלכתיות הגבוהות ביותר בעולם היהודי:

* בד"ץ העדה החרדית, הגר"ש שטערן, החיד"ו ווייס ועוד רבנים נכבדים בעלי שם מגדולי ההוראה – כולם הוציאו צווי איסור חמורים נגד המהלך.

* בתגובה, שופרות התעמולה של כובש (אתר Neokohn) לעגו לרבנים וכינו אותם "צבועים". כובש העדיף את החתימה של סמיאן הקתולי על פני פסק הדין של גדולי ישראל. הוא החליף את ה"שולחן ערוך" בתקנות ממשלתיות הונגריות.

4. דת חדשה בבודפשט

הברית הזו חושפת אמת מטרידה: שלמה כובש לא מנהיג קהילה יהודית, אלא סניף פוליטי-דתי שמשלב משיחיות חב"דית (האמונה במשיח שחי/מת/יחיה ושהוא עצמות ומהות, חלילה) עם נצרות שלטונית. החיבור שלו לסמיאן ולאנשי "אופוס דאי" הגיוני – שניהם מאמינים בכוח, בנדל"ן ובלגיטימציה הדתית לשלטון דורסני. 

הקהילה האורתודוקסית האשכנזית, שורשית ושמרנית, הייתה המכשול האחרון בדרכם להשתלטות מוחלטת על הכסף ועל הנכסים. בעזרת הממשלה, הם פשוט החליטו שהקהילה הזו "כבר לא קיימת" וחילקו את השלל ביניהם.

---

נספח ויזואלי לפרק 3: ברית ה"דת וחצי" – כמרים, מדליות ומכירת החיסול

התמונות הללו הן "האקדח המעשן" ששלמה כובש מנסה להעלים מכל פורום בינלאומי שבו הוא מתהדר בתואר "מנהיג יהודי". בעוד שבחו"ל הוא משווק את עצמו כמי ש"מחיה את יהדות הונגריה", המציאות שנחשפת כאן היא של מכירת חיסול מוחלטת של הערכים האורתודוקסיים עבור קרבה פוליטית ואינטרסים זרים.

1. כובש וסמיאן: המדליה של המכירה הכללית:

בתמונה נראה שלמה כובש לצדו של ז'ולט סמיאן, סגן ראש הממשלה. החלפת המדליות והחיוכים אינם רק טקס נימוסין; זוהי חתימה על חוזה דמים. סמיאן, המזוהה עם זרמים נוצריים שמרניים קיצוניים, מצא בכובש את "הרב מטעם" המושלם – זה שיכשיר כל עוול שלטוני ובתמורה יקבל את המשטרה כזרוע ביצועית לפריצת מנעולים בבתי כנסת גזולים. כאן נולד ה"פוטש": ברית של הון ושלטון על חשבון מסורת ישראל.

2. כובש והכומר: חיוך של "אהבה" יודאו-נוצרית

בתמונה השנייה נחשף השפל האידיאולוגי. כובש נראה בשיחה מחויכת עם איש דת נוצרי בכיר. חשוב להבין: אין מדובר באירוע חד-פעמי, אלא בחלק מרצף אינסופי של כנסים משותפים שחב"ד-EMIH עורכת בשיתוף פעולה הדוק עם גורמים נוצריים בהונגריה. 

החיוך הזה, שנדמה כ"ברית אהבה", הוא היישום המעשי של השקפת עולמו המעוותת של כובש, לפיה היהדות היא רק "חצי דת" שזקוקה להשלמה נוצרית כדי להתקיים במרחב ההונגרי. עבור הקהילה האורתודוקסית, מראות כאלו הם בבחינת "צלם בהיכל". בעודו מתחנף לכנסייה ומאמץ גינונים של "דיאלוג דתי", הוא פועל בשיטות של רדיפה נגד יהודים שורשיים – מחרים נכסים, רומס פסקי דין של גדולי הדור, ומחליף את קדושת בית הכנסת בתרבות של שכרות והפקרות.

מהי המטרה האמיתית של הכינוסים הללו?

הציבור שואל את עצמו – לשם מה רב חסידי צריך להיראות כך בכנסים נוצריים תדירים? התשובה כפולה וצינית:

* פוליטית: להעניק לממשל אורבן "תעודת כשרות" דתית רחבה. כובש יוצר מצג שווא שבו הדתות מאוחדות תחת השלטון, מה שמבטיח לו זרם תקציבי בלתי פוסק והגנה משפטית על מעשי הגזל שלו.

* תיאולוגית: הכנסים הללו נועדו לטשטש את הזהות היהודית הייחודית ולהחליפה בזהות "יודאו-נוצרית" מומצאת, העולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה המשיחית-אלוהית של חב"ד בת ימינו. ככה קל יותר "לבלוע" קהילות אורתודוקסיות עתיקות – אם הכל אותו דבר ואנחנו "דת וחצי", אז אין חשיבות למסורת האשכנזית המקורית, ואפשר להחליף אותה במנגנון הפוליטי של כובש.

מה שהמנגנון מנסה להסתיר מהעולם:

* מהממסד הרבני הבינלאומי: כובש מציג חזות אורתודוקסית "סטנדרטית", בעוד שבפועל הוא מקיים בריתות תיאולוגיות ששום רב בירושלים או בניו יורק לא היה מעלה על דעתו לאשר.

* מהשותפים באירופה: הוא משווק "סובלנות", בזמן שהוא משתמש בכוח אלים כדי לגרש יהודים מבתי הכנסת שלהם.

* מהנהגת חב"ד העולמית: הוא יוצר מצג שווא של "הצלחה", בעוד שהמחיר הוא הפיכת הקהילה לסניף פוליטי של ממשל לאומני-נוצרי.

השורה התחתונה:

התמונות הללו הן המחירון. המחיר ששולם עבור קבלת נדל"ן ואחיזה בקהילה האורתודוקסית היה ויתור על העצמאות היהודית. מי שמחייך כך לכמרים בכנסים תדירים, בזמן שהוא רומס את מורשת אבותיו ומגרש יהודים מביתם הרוחני, איבד את הזכות המוסרית לייצג את עם ישראל.

פרק 4: ליל המנעולים השבורים – בגידה, אלימות וביזוי הקודש

זהו הפרק שבו ה"דת" הפוליטית של שלמה כובש ושמואל אויריכמן פוגשת את השפל המוסרי העמוק ביותר. המילים היפות על "ברית יודאו-נוצרית" והמסמכים החתומים של סגן ראש הממשלה סמיאן ז'ולט הפכו בתאריך י"ג אייר תשפ"ג (ה-4 במאי 2023) לאלימות פיזית ברוטאלית. זה היה הלילה שבו נפרצו שערי בית הכנסת הגדול ברחוב קזינצי, אך מה שקרה מאחורי השערים הגזולים מזעזע אף יותר.

1. הבגידה הכפולה: דויטש והמלכודת של חב"ד

הטרגדיה של הקהילה האורתודוקסית החלה מבפנים. רוברט דויטש, הנשיא לשעבר, הוא האיש שמכר את המפתחות. למרות התנגדות נחרצת של הרבנים וחברי הקהילה השורשיים, דויטש הוא זה שאישר בתחילה את קבלת "החברים החדשים" מהמשחטה של אויריכמן. ביהירותו, האמין דויטש שיוכל לשלוט במפלצת שייצר, תוך שהוא רומס את פסיקות הבד"ץ.

רק כשהבין דויטש שחב"ד מתכוונת להדיח גם אותו, הוא ניסה לסגת. באותו לילה גורלי, היה קיים הסכם חתום בין עורכי הדין של אויריכמן לאלו של דויטש: מאחר שהוגשו בקשות לבתי המשפט, הוסכם כי שום צד לא יבצע שינויים בשטח. דויטש, שחשב לתומו שחב"ד יכבדו הסכם משפטי, נעל את השערים ליתר ביטחון. הוא לא הבין שעבור חב"ד, הסכמים הם רק נייר שאפשר לגרוס בדרך אל השלל.

2. הפשיטה הלילית: המשטרה כקבלן ביצוע של פוטש

בחסות החשיכה, הגיעו ניידות משטרה למתחם קזינצי. לא כדי לשמור על החוק, אלא כדי לעזור להפר אותו. המשטרה, שקיבלה הוראות ישירות ממשרדו של סמיאן ז'ולט, התעלמה מההסכם המשפטי ומהעובדה שהעניין תלוי ועומד בבית המשפט. הם אילצו את פתיחת השערים בתירוץ של "בדיקת חשד לפריצה", ובכך סללו את הדרך לכוחות הכיבוש של אויריכמן. עובדים ותיקים, ניצולי שואה ובניהם, שעמדו שם בדמעות, נדחפו הצידה באלימות. הקהילה האורתודוקסית האוטונומית, ששרדה את הנאצים ואת הקומוניסטים, לא שרדה את ה"פוטש" של חב"ד-EMIH.

3. "פלוגות הסער" של אויריכמן: הנערים מאומן

מי שהיוו את "הכוח המבצעי" בשטח לא היו חסידים יראי שמיים, אלא "שכירי חרב" משולי החברה. התחקיר חושף כי אויריכמן גייס לשורותיו קבוצה של נערי שוליים – צעירים שנפלטו מכל מסגרת וברחו מאומן שבאוקראינה עם פרוץ המלחמה.

עבור הנערים הללו, בודפשט הפכה לגן עדן של הפקרות בחסות ה"בוס". אויריכמן סיפק להם מגורים בנכסי הקהילה הגזולים, ובתמורה הם הפכו לפלוגות הסער שלו: הם איימו על המתפללים הוותיקים, צרחו על רבנים, וביצעו את עבודת הפריצה וההפחדה המלוכלכת. בעוד שלמה כובש נשאר בצל, מקפיד על חזות "מכובדת" בטלוויזיה, הגיס שלו ניצח על המבצע בעזרת נערים מטושטשי חושים.

4. וודקה, סמים ופריצות: המאורה ברחוב ווארושמארטי

השפל המוסרי הגיע לשיאו בבית הכנסת ברחוב ווארושמארטי (Vörösmarty) – נכס אורתודוקסי עתיק שנגזל והפך למטה של אויריכמן. שם, המושג "התוועדות חסידית" עבר עיוות מזעזע. ברובע היהודי כבר מזמן יש "קלא דלא פסיק" – שמועות עקשניות שנתמכות במראה עיניים מפלבלות של העוברים והשבים:

• "התוועדויות" מזויפות: תחת מסווה של סעודות קודש, זורמים נהרות של וודקה זולה לתוך הלילה. השכרות היא כלי השליטה של אויריכמן בנערים שלו.

• הפקרות בחול ובשבת קודש: ידוע לכל כי במקום נעשה שימוש ב"עשבים" ובחומרים אסורים המערפלים את הדעת. המראה בשבת בבוקר הפך למחזה אימים: נערים מגיעים כביכול לתפילה, ובסיומה יוצאים מפתח בית הכנסת כשהם מלווים בבחורות מפוקפקות.

• "רחם רחמתיים לראש גבר": היכל שאמור היה להיות קדוש ללימוד ותפילה, הפך למקום שבו השכרות והפריצות הן הסטנדרט. אויריכמן משתמש בהוללות הזו כדי להחזיק את הצעירים הללו כחיילים נאמנים למאבקי הכוח שלו.

5. חילול הקודש בחסות השלטון – הסיכום המר

זהו הפרצוף האמיתי של ה"מהפכה" של שלמה כובש. מצד אחד – רב שמדבר על ערכים יודו-נוצרים ועל ברית עם הנצרות של סמיאן; מצד שני – גיס שמנהל קהילת רפאים של עובדי משחטה ונערים פליטים, המתודלקים בוודקה וסמים בתוך בתי כנסת גזולים.

כשאומרים ש"האורתודוקסיה נמחקה", לא מתכוונים רק למסמכים במשרד המשפטים. מתכוונים לכך שהרוח, הצניעות והקדושה של יהדות הונגריה הוחלפו בתרבות של שכרות וביזיון. הכל נעשה כדי לשרת את תאוות הנדל"ן של הבובנאי מבודפשט, שבנה אימפריה על חורבותיה של קהילה קדושה.

---

נספח ויזואלי לפרק 4: הפוטש בשידור חי – משטרה, שכירי חרב וחילול השם

התמונות הבאות מתעדות את ליל ה-4 במאי 2023 והימים שלאחריו – הרגעים שבהם נרמסה ההיסטוריה של יהדות הונגריה תחת מגפי המשטרה וצבא הנערים של אויריכמן. התמונות הללו פורסמו בתקשורת ההונגרית הכללית, מה שגרם לחילול השם נורא שאין כמותו, בחסות אלו שמתיימרים להיות "המקרבים הגדולים".

1. המצור על קזינצי: המשטרה ככלי שרת

בתמונות נראות ניידות המשטרה חוסמות את רחוב קזינצי. גאבור קסלר נראה מחוץ למתחם, מתאם את המהלכים עם השוטרים. לא מדובר באבטחה, אלא בפריצה: המשטרה אילצה את פתיחת השערים בניגוד להסכמים משפטיים קיימים, והפכה לשותפה פעילה בגזל בית הכנסת הגדול.

2. שלטון ה"קאפו": אויריכמן וצבא העבדים מאומן

בתמונה מתוך המתחם נראה שמואל אויריכמן – האיש שמתחבא מאחורי הקלעים אך מנהל את האלימות בשטח. מאחוריו נראה אחד מ"חייליו", בחור בשם רוזנפלד. רוזנפלד הוא דוגמה לאותם נערי שוליים שנפלטו מאומן עם פרוץ המלחמה ונספחו לאויריכמן. הם הפכו ל"עבדים נרצעים" המבצעים כל הוראה – מהפחדת מתפללים ועד שמירה על השלל הגזול.

3. "המקרבים" שהפכו למגרשים

המראות של יהודים הנאבקים זה בזה בחסות המשטרה המקומית הופצו בכל כלי התקשורת בהונגריה. חב"ד-EMIH, שמשווקים את עצמם כמי ש"מחזירים את האור" לבודפשט, נחשפו כמי שמביאים אלימות, פילוג וחילול השם לרחוב היהודי. במקום שבו הדהדו קולות תפילה של דורות, נשמעו כעת צעקות של שכירי חרב ורעש של מנעולים נפרצים.

השורה התחתונה:

התמונות הללו הן העדות המרשיעה ביותר לשקר של כובש ואוברלנדר. אין כאן "תחייה יהודית", אלא השתלטות אלימה. כשהמשטרה פורצת את הדלת והנערים של אויריכמן תופסים את הפיקוד, השכינה עוזבת את המקום ומפנה את מקומה לוודקה, להפקרות ולבושה גדולה שתירשם לדראון עולם בהיסטוריה של יהדות אירופה.

חתימת סדרת הכתבות: קצה הקרחון של חילול הקודש

ארבעת הפרקים שהובאו כאן הם רק "פרומו" למציאות המבעיתה המתחוללת בבודפשט. מה שחשפנו עד כה הוא בבחינת מעט המחזיק את המרובה; מדובר במידע חלקי מאד, בעוד שבידי המערכת מצויים כרכים שלמים של עדויות, תצלומי מסמכים ויומני אירועים המפרטים את גודל השערורייה, העושק והתועבה המתרחשים בלב הונגריה.

לציבור היהודי, ובפרט לאלו הנוהגים לצרוך באופן עיוור את המיצג המזויף של "פריחת היהדות" בבודפשט, עלינו לומר ביושר: אל תלכו שולל אחרי שלטי החוצות המאירים. מאחורי החזות המכובדת של שלמה כובש והגיס שמואל אויריכמן מסתתר מפעל של גזל נכסי קודש, בגידה בערכי ההלכה וחילול בוטה של בתי כנסת עתיקים שהפכו למאורות של הוללות.

זה לא נגמר כאן. זוהי רק יריית הפתיחה.

אנחנו נמשיך ונפרסם, נחשוף ונפרק את מנגנון השקר. בפרקים הבאים נביא גילויים מרעישים ונוראים עוד יותר: על נתיבי הכספים האפלים, על הקשרים המושחתים עם גורמי שלטון זרים, ועל העדויות המזעזעות מתוך "הקהילה" החדשה שנוסדה על חורבותיה של האורתודוקסיה ההונגרית המפוארת.

האמת אינה פוחדת מהדרך – והיא תרדוף את הגזלנים עד להשבת הגזלה לבעליה.